יש כבר סקיצה מתקדמת. נורית ראתה אותה בשני, ואמרה את המשפט שמרצים אומרים כשהם מתרשמים: זה קפץ מאז הפעם הקודמת.
אז כבר יש עיצוב, סגור יותר או פחות, ואני צריכה עכשיו להכניס לתוכו את כל המידע, העבודות, המאמרים והתמונות. ואני ע-צ-ל-נ-י-ת. אני שונאת את עצמי ככה. אני יודעת, שבכמה שעות של עבודה כל יום אני יכולה להספיק הרבה מאוד. ואני לא זזה. כנראה, כי יש עוד חודש (בול, ההגשות בשבוע שמתחיל ב-27/7), וזה נשמע המון. בפועל, אני מזכירה לעצמי, יש לך עוד שלושה שבועות. משאירה לעצמך שבוע לכריכות.
ישבתי אצל שיר וסיפרתי לה שנורית רוצה שאני אוסיף קייס סטאדי'ז (כמו שבעלה המקסים תיקן אותנו כשאמרנו את השגיאה פעמים רבות מדי). שיר אמרה לי: תדפיסי אופסט! ותסדרי את כולם יפה על גיליון שישארו לך פוסטרים לחלק!
היא צודקת, החכמה השקטה הזאת.
אני אעשה כמה מחקרים, שיהיו בפורמט קטן יותר. שניים מהם יודפסו באופסט. בא לי בצבע זוהר, אבל זה גם תלוי במחיר. מהבירור שעשיתי היום בבית דפוס אחד זה יקר מאוד, כי זה כמו חמש פלטות ולא כמו אחת. נברר עוד מחר.
בינתיים, זה העיצוב. אני מודה, שאני אוהבת אותו. שזה הרבה.
עוד על מה קורה בתוכו, בהמשך.
שער זמני. מוצא חן בינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה