אני סורקת.
כלומר, רוצה לסרוק.
כלומר, מתכוונת לקנות סורק. מחר.
הפגישה ביום שני התבטלה. מעולם לא הייתי כל כך מבואסת מביטול שיעור. עשיתי, אספתי, עיצבתי, שלחתי מיילים, ורציתי לשמוע, להתייעץ. אבל נורית היתה חולה. הפגישה נדחתה ליום חמישי.
היום שלישי בלילה, ומאז שני בבוקר לא עשיתי (כמעט) כלום. נכון, הדפסתי את מה שעיצבתי. אפילו חתכתי את זה, לעצמי. הלילה סרקתי קצת, כדי להחזיר לשיר את הסורק מחר. אבל לא ישבתי, לא חשבתי, לא עיצבתי. אררר.
כמה דברים טובים, כי אי אפשר רק להתלונן:
התחלתי לשלוח מיילים למעצבים שאני רוצה עבודות שלהם בספר. כולם ענו בחיוב, והתעניינו לשמוע מה אני עושה. רק אחרי כמה הודעות כאלו, הבנתי: אותם מעצבים, כשיבואו לתערוכה, הם יגשו לספר וירצו לראות את העבודה שלהם בפנים. מצד אחד זה דבר נהדר, כי זה אומר שיראו אותו, באמת, מצד שני, זה צריך להיות פאקינג מצויין. שלא אאכזב אותם או את עצמי.
שלחתי הודעה לפאוזנר, שהסכימה בשמחה להיפגש איתי ביום חמישי. זה כל כך משמח. בין המרצים היותר מוערכים, עם כל כך הרבה מסירות, ביקורתיות ועין מדהימה. מסוג האנשים שאתה רק רוצה לשמוע עוד ועוד ועוד.
אחרי שהדפסתי, ראיתי מלא בעיות. השוליים החיצוניים השמאליים קטנים מדי, הרוחב טור של הטקסט הרחב רחב מדי, הפונט נראה לי גדול, וגם קצת מיושן.
דיברתי עם תמר על זה שאני רוצה להעלות תמונות, אבל קשה לי. הצעתי לעצמי אולי לנעול את הבלוג, עד לפני התערוכה. אולי לפחות עד שיהיו לי יותר חומרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה