כמה השתנה בשבועיים האחרונים מאז שכתבתי פה.
לפני שבוע וחצי הכל השתנה. שנתי היתה טרופה בימים האלו, נרדמתי לפרקי זמן של שלוש שעות פה ושם, ולא הצלחתי לעבוד על הפרוייקט.
המחשבה שאני צריכה לייצר אובייקטים טיפוגרפיים מעניינים, שישמשו כמעין פוסטרים לא נתנה לי מנוח. לא הצלחתי לעבוד. החשיבה הפוסטריאלית היתה קשה מאוד. הלחץ לייצר דברים חכמים, יפים ומעניינים היה גדול מדי. זה לא זז.
לילה אחד נרדמתי בישיבה על הספה, וחלמתי חלום.
גרתי בדירה עם כמה שותפים, וישבתי ועבדתי על הפרוייקט. פתאום נכנס בועז, שלומד איתי, ונזכרתי שהוא גר איתנו בדירה אבל בקושי מגיע אליה. בועז ישב על השטיח וחתך דברים שהדפיס, וישבתי לידו ושאלתי אותו איך הולך עם הפרוייקט. "מצויין", הוא ענה. "מה אתה בדיוק עושה? בפעם האחרונה ששמעתי ממך רצית לעשות משהו על לימינאליות עם הקרנה". בועז ענה, בחיוך ובבטחון: "בסוף אני עושה ספר על לימינאליות. הבנתי שהכי טבעי לי לעשות ספר, אז זה מה שאני עושה. ואני ממש נהנה מזה, את יודעת?"
כל כך קינאתי בבועז של החלום. הרי אני אוהבת לעשות ספרים, לי זה טבעי וקל. וכוסאומו, עכשיו אני לא יכולה לעשות ספר כי זה מה שבועז עושה.
התעוררתי מהחלום והבנתי: אני הולכת לעשות ספר.
מכאן הדרך לגיבוש הרעיון היתה מהירה. בסופו של דבר הוחלט שאעשה שלושה (כמובן, נתון לשינוי) ספרים, שמדברים על הגריד.
1. ספר קטן של צילומי גרידים ברחובות ובבתים
2. ספר מאמרים על תבניות בעולם, בטבע וכו'
3. ספר המנסה להציע דרכים אקספרמנטליות למיפוי בתבניות של רגשות.
וזהו. אני שם.
מחר הגשת ביניים. נורית אמרה שחשוב שאביא ספרים כבר עם הדרך בה אני רוצה לכרוך אותם, מכיוון שחשבתי שהם קצת יכנסו אחד בתוך השני, שיצרו אובייקט ולא רק שלושה ספרים.
הנה, הצצה ראשונה:
עכשיו יושבת לנסח את הבריף. בקרוב גם הוא יהיה כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה