ביום שלישי דנה ואני נפגשנו בזוריק, להראות אחת לשניה מה עשינו, לשמוע דעות, ובעיקר, לתת מוטיבציה אחת לשניה. דנה אהבה את הספר, כך נראה לי, והציעה שהמאמרים יגיעו בסוף, ולא בהתחלה. זה נכון מהרבה סיבות, גם רעיונית, וגם עיצובית- להראות מההתחלה מהו הפורמט העיצובי שמוביל את הספר, ואחר כך להראות את המימוש שלו במאמרים, שמהווים רק פרק אחד מתוך שישה.
אתמול מצאתי בית דפוס. אחד שאפילו לא זכרתי שהתקשרתי אליו התקשר חזרה. הצעת מחיר משמחת (460 ש"ח ל-500 עותקים בפלטת צבע אחת, זוהרת, ועוד 200 להדפסה של פלטה נוספת). ביום שני קבעתי ללכת לשם, לראות את הצבעים הזוהרים, כדי שהעיצוב שלי יושפע מהם. זה אומר, מבחינתי, שביום שני הבא כבר צריך להיות סגור העיצוב של הפוסטר שאדפיס באופסט. כלומר, ביום שני הזה אני כבר צריכה לדעת מה יהיה בו, כדי לדבר על זה עם נורית. אולי אצלם את החברים בשישי הבא כבר. כל כך הרבה מנהלות, אבל כייפיות. #שכנוע_עצמי
כשנכנסתי ללאב איט פגשתי את דניאל הכורך, יושב ושותה קפה. הוא זיהה אותי ואמר שלום, ואני ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו על הכריכה שאני רוצה. זה מצחיק, בגלל שהראש כל הזמן בפרוייקט כל אדם שנקרה בדרכי מיד נקשר אליו גם.
בינתיים אני מעמדת את המאמרים. אני רוצה לסגור אותם מבחינה עיצובית, שאוכל לדעת שלפחות פרק אחד סיימתי ממש. אחר כך אני אכתוב את כל המונחים, ואחשוב מה להכניס לכל אחד. סיימתי עכשיו לעמד סופית את המאמר הראשון, של עזרי טרזי. ההערות שוליים, התמונות - כולם יושבים יפה יפה.
חזרה לעבודה, לאב איט כמשרד החדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה