חשבתי שאם אין פגישה, אני תקועה. שכחתי כבר את התענוג שבלחרב סקיצות של עצמך בהערות כמו "הפונט קטן מדי", "להגדיל ריווח מהשוליים", "לבחון פונט אחר" וכו'.
כמה דברים שהבנתי בינתיים: אם אני רוצה לדבר בשני קולות, אני צריכה להגדיר אותם. ואם קול אחד הוא הענייני יותר, הטכני, המדעי- זה גם צריך להתאפיין בעיצוב. בפונטים יותר סן סריפים וכו'. הטקסטים שהם חלק מראיית העולם צריכים להיות רכים יותר, ולכן סריפיים.
בתור השראה יושב לי על השולחן כל הזמן גליון חמש של מגזין בלוק. הוא מדהים, באמת, עיצוב מרתק ומגוון (ולעיתים קצת מבלבל אפילו), אבל הוא דבר הדפוס המעוצב הכי טוב שאי פעם ראיתי. ואני צריכה לשים לב שאני לא מתאהבת בו יותר מדי, ולא מתקבעת על הדרך שלו.
בינתיים ננעלנו. לקצת, אולי שבועיים, עד שנתגבש קצת יותר.
מחר פגישה, עוד רוצה להספיק להדפיס, להחזיר לשיר את הסורק ולצאת עם דודי לאיזה אירוע שנראה כייפי. ואולי גם לנצל את מתנות יום ההולדת שקיבלתי... הממ.
אלו בהחלט היו כמה ימים אינטנסיביים. אבל זה טוב, ככה זה צריך להיות. מצד שני, הם באו אחרי ימי עצלנות נוראיים. אני עוד צריכה למצוא את האיזון. לא רק בעבודה על הפרוייקט, אלא כדרך לעתיד, ללמוד איך לעבוד, איך למשטר את עצמי.
קולורטאצ'ה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה