ומאז אני מסתכלת על אנשים ורואה אותיות.
ואותיות, אנחנו יודעים איך להתמודד איתן. אנחנו מרגישים מה הריווח הנכון ביניהן, כמה אוויר צריך להשאיר מסביבן כדי שהן ירגישו נוח על הדף. הרגישות הטיפוגרפית הזאת היא משהו שיש לכל מעצב. חלקם, כמוני, אוהבים להתעסק עם האותיות עד שיוצא עשן מהצד השני של האינדיזיין.
הפרוייקט שלי אוטופי, הזוי, תלוש ורומנטי. הוא אומר: אם אנשים הם גם ככה אותיות, ואותיות אנחנו יודעים ואוהבים לסדר, למה שלא נלמד מסידור אותיות על סידור אנשים? מה יקרה אם נתכנן כיסאות באולם קולנוע כמו שורות על דף? אם נתייחס לספסל כחלל שמיועד להכיל מילה בת ארבע אותיות? אולי נסתכל אחרת על עיצוב חלל, על תכנון עירוני, על עיצוב פנים. אולי נוכל לקחת השראה לעיצוב פנים ממקום לא צפוי, שנראה לי הגיוני כל כך.
השאיפה הכללית: מנואל לתכנון עירוני ועיצוב פנים לפי חוקים טיפוגרפיים.
הולי מולי! זה יהיה כיף משגע.
וויש מי לאק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה