יום שלישי עכשיו. לקחתי לי (יותר מדי) ימים להתאפס על עצמי. לילה, יושבת בסטריטס עם קפה. עדייו עייפה מההופעה של גוגול בורדלו אתמול. כל הגוף תפוס, אבל הראש משוחרר יותר, נקי יותר. חושבת: מטומטמת, מה דחית את זה לשניה האחרונה, מה פתאום ישנת שנ"צ של שעתיים בערב, את צריכה לקום מחר מוקדם ולהיות כל היום בשנקר עד לערב, שאז את מציגה.
פתחתי את ספר הסקיצות וראיתי בו הערות שנורית נתנה לי בפגישה שהיתה לנו לפני כמה שבועות. היא אמרה ואני כתבתי:
- אהבה שאמרתי קרנינג בין אנשים
- לנסות להגדיר במילים את ערכי הפרוייקט
- להביא כמה שיותר. כל מה שאני אומרת לגבות במשהו ויזואלי. למשל, ספייס שהופך לגריד (הופעה, מכוניות בכביש).
- לחשוב מה אני אומרת, שורה שורה, ולהציג כל דבר בדימוי. יכול להיות גם השראות ודוגמאות של אחרים.
עכשיו אני מרגישה קצת מטומטמת שלא הסתכלתי בכלל על המסקנות מהפגישה איתה.
אין ברירה. יושבת לכתוב את הבריף שלי. עתידות: בקרוב תזמיני עוד קפה. חזק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה